אחד האתגרים המרכזיים בתכנון בית העירייה החדש היה לשמוע את קולם של התושבים ועובדי העירייה מעבר לבעיות של היום. במקום לאסוף תלונות על בירוקרטיה, תורים או חניה, ביקשנו להבין כיצד הם מדמיינים את חוויית השירות ואת המרחב העירוני של העתיד. לשם כך נדרש כלי שיתוף ציבור חדשני, כזה שמעודד חשיבה עתידית ומתרגם את הרעיונות והצרכים שעולים מהמשתתפים לתובנות תכנוניות שניתן לעבוד איתן.

האפליקציה מלווה סדנת רעיונאות פיזית באמצעות תהליך רעיונאות דיגיטלי מובנה, המבוסס על פרסונות ותרחישי עתיד. במקום לענות מתוך נקודת המבט האישית שלהם, המשתתפים מתבקשים להיכנס לנעלי דמויות שונות ולדמיין את חוויית השירות בשנת 2035. במהלך הסדנה שולבה האפליקציה עם דיון קבוצתי מונחה סביב שולחנות ואפשרה תיעוד ועיבוד של הרעיונות בזמן אמת. כך נאספו 278 רעיונות תכנוניים, כ־75% מהם באמצעות האפליקציה וכ־25% באמצעות פתקיות וקנבסים. כלל הרעיונות עובדו, קוטלגו לאשכולות צורך והוזרמו ישירות אל סביבת העבודה של המתכננים, כך שקולם של התושבים והעובדים המשיך ללוות את קבלת ההחלטות גם לאחר שהסדנה הסתיימה.

הרעיונות שנאספו בסדנאות לתכנון בית העירייה החדש היוו שכבה אחת בלבד מתוך תהליך מחקר רחב היקף. לאורך תהליך המחקר נאספו מאות ממצאים ממקורות מגוונים: תצפיות, ראיונות, סקרים, סדנאות, פרסונות, תרחישים, סקירת ספרות, למידת עמיתים ונתונים עירוניים. האתגר לא היה איסוף המידע, אלא הפיכתו לכלי עבודה עבור המתכננים. מסמכי סיכום אינם מאפשרים להבין את הקשרים בין שכבות המחקר, לחזור למקור של כל תובנה או לבסס החלטות על מכלול הראיות. מתוך צורך זה נוצרה מערכת ניווט למתכננים, ההופכת חודשים של מחקר לסביבת עבודה דינמית המלווה את תהליך התכנון.

מערכת הניווט הדינאמית מרכזת במקום אחד את כלל שכבות המחקר ומחברת בין ממצאים, תובנות, פרסונות, תרחישים, רעיונות והמלצות לכדי עקרונות תכנון. ניתן לנווט בין שכבות הידע, לחזור בכל רגע למקור שעליו מבוססת כל תובנה, ולעבור מתמונה רחבה אל ראיה ספציפית. כך יכולים המתכננים לעבוד עם ידע חי ומתעדכן, לקבל החלטות מבוססות ראיות ולבחון את השפעתן לאורך כל תהליך התכנון.

לקראת הצגת העשייה שלי בפני משתתפי תוכנית "מובילים דיגיטליים לשלטון המקומי" שהתארחו באילת, חיפשתי דרך להפוך הרצאה חד־כיוונית לחוויה משתפת. מאחר שלא מצאתי כלי ששילב באופן מדויק את חוויית המשתמש, עיבוד התובנות בזמן אמת והמחשה חזותית של החשיבה הקבוצתית, פיתחתי את "מרעש לאות" – כלי המתרגם עשרות קולות ותשובות לתובנות משותפות כבר במהלך המפגש. כיצד מאפשרים לקבוצה לראות את החשיבה הקבוצתית מתפתחת בזמן אמת, להפוך עשרות תשובות בודדות לתמונה משותפת, ולבסס את המשך השיח על תובנות ולא רק על תחושות?

מנוע עיבוד תובנות בזמן אמת, המעבד תשובות ורעיונות המתקבלים במהלך הסדנה, מזהה דפוסים ואשכולות משמעות, ומציג תמונת מצב קבוצתית המתעדכנת באופן רציף. המשתתפים והמנחים יכולים לראות כיצד רעיונות מצטברים, מתחברים ומתורגמים לתובנות במהלך המפגש עצמו, וכך להמשיך את השיח על בסיס הבנה משותפת ולא רק אוסף של תגובות.

מטאפורת האריגה ליוותה אותי הרבה לפני שהפכה לדרך עבודה ולמשחק. היא צמחה מתוך הבנה פשוטה: שינוי לא נוצר מרעיון אחד או מאדם אחד, אלא מהיכולת לחבר אנשים, נקודות מבט ומשאבים. בעבודה עם ארגונים, עלה צורך בכלי שיאפשר למשתתפים לא רק לדבר על מורכבות, אלא לחוות אותה בעצמם. כך נולד משחק הקופסה לחידוד ופיתוח חשיבה מערכתית והובלת שינוי, המתרגם עקרונות של חשיבה מערכתית, שיתוף פעולה וקבלת החלטות לחוויה משותפת.

במהלך המשחק, כל משתתף נכנס לנעליים של ארכיטיפ ארגוני עם חוזקות, מגבלות ונקודת עיוורון משלו. דרך מכניקות משחק שמדמות מציאות ארגונית — לחץ זמן, משאבים מוגבלים, אירועים משתנים ותלות הדדית בין יחידות — המשתתפים מגלים כיצד החלטות מקומיות משפיעות על המערכת כולה. במקום ללמוד על שיתוף פעולה, הם חווים כיצד אמון, הקשבה וחיבור אנושי הם מה שמאפשר למערכת להצליח.